בראשית- לא מנוקד- ארבעה ועשרים.
ויהי עשו, בן-ארבעים שנה, ויקח אשה את-יהודית, בת-בארי החתי–ואת-בשמת, בת-אילן החתי. ותהיין, מרת רוח, ליצחק, ולרבקה.
ויהי כי-זקן יצחק, ותכהין עיניו מראת; ויקרא את-עשו בנו הגדל, ויאמר אליו בני, ויאמר אליו, הנני. ויאמר, הנה-נא זקנתי; לא ידעתי, יום מותי. ועתה שא-נא כליך, תליך וקשתך; וצא, השדה, וצודה לי, צידה (ציד). ועשה-לי מטעמים כאשר אהבתי, והביאה לי–ואכלה: בעבור תברכך נפשי, בטרם אמות. ורבקה שמעת–בדבר יצחק, אל-עשו בנו; וילך עשו השדה, לצוד ציד להביא. ורבקה, אמרה, אל-יעקב בנה, לאמר: הנה שמעתי את-אביך, מדבר אל-עשו אחיך לאמר. הביאה לי ציד ועשה-לי מטעמים, ואכלה; ואברככה לפני יהוה, לפני מותי. ועתה בני, שמע בקלי–לאשר אני, מצוה אתך. לך-נא, אל-הצאן, וקח-לי משם שני גדיי עזים, טבים; ואעשה אתם מטעמים לאביך, כאשר אהב. והבאת לאביך, ואכל, בעבר אשר יברכך, לפני מותו. ויאמר יעקב, אל-רבקה אמו: הן עשו אחי איש שער, ואנכי איש חלק. אולי ימשני אבי, והייתי בעיניו כמתעתע; והבאתי עלי קללה, ולא ברכה. ותאמר לו אמו, עלי קללתך בני; אך שמע בקלי, ולך קח-לי. וילך, ויקח, ויבא, לאמו; ותעש אמו מטעמים, כאשר אהב אביו. ותקח רבקה את-בגדי עשו בנה הגדל, החמדת, אשר אתה, בבית; ותלבש את-יעקב, בנה הקטן. ואת, ערת גדיי העזים, הלבישה, על-ידיו–ועל, חלקת צואריו. ותתן את-המטעמים ואת-הלחם, אשר עשתה, ביד, יעקב בנה. ויבא אל-אביו, ויאמר אבי; ויאמר הנני, מי אתה בני. ויאמר יעקב אל-אביו, אנכי עשו בכרך–עשיתי, כאשר דברת אלי; קום-נא שבה, ואכלה מצידי–בעבור, תברכני נפשך. ויאמר יצחק אל-בנו, מה-זה מהרת למצא בני; ויאמר, כי הקרה יהוה אלהיך לפני. ויאמר יצחק אל-יעקב, גשה-נא ואמשך בני: האתה זה בני עשו, אם-לא. ויגש יעקב אל-יצחק אביו, וימשהו; ויאמר, הקל קול יעקב, והידים, ידי עשו. ולא הכירו–כי-היו ידיו כידי עשו אחיו, שערת; ויברכהו. ויאמר, אתה זה בני עשו; ויאמר, אני. ויאמר, הגשה לי ואכלה מציד בני–למען תברכך, נפשי; ויגש-לו, ויאכל, ויבא לו יין, וישת. ויאמר אליו, יצחק אביו: גשה-נא ושקה-לי, בני. ויגש, וישק-לו, וירח את-ריח בגדיו, ויברכהו; ויאמר, ראה ריח בני, כריח שדה, אשר ברכו יהוה. ויתן-לך, האלהים, מטל השמים, ומשמני הארץ–ורב דגן, ותירש. עבדוך עמים, וישתחו (וישתחוו) לך לאמים–הוה גביר לאחיך, וישתחוו לך בני אמך; ארריך ארור, ומברכיך ברוך. ויהי, כאשר כלה יצחק לברך את-יעקב, ויהי אך יצא יצא יעקב, מאת פני יצחק אביו; ועשו אחיו, בא מצידו. ויעש גם-הוא מטעמים, ויבא לאביו; ויאמר לאביו, יקם אבי ויאכל מציד בנו–בעבר, תברכני נפשך. ויאמר לו יצחק אביו, מי-אתה; ויאמר, אני בנך בכרך עשו. ויחרד יצחק חרדה, גדלה עד-מאד, ויאמר מי-אפוא הוא הצד-ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא, ואברכהו; גם-ברוך, יהיה. כשמע עשו, את-דברי אביו, ויצעק צעקה, גדלה ומרה עד-מאד; ויאמר לאביו, ברכני גם-אני אבי. ויאמר, בא אחיך במרמה; ויקח, ברכתך. ויאמר הכי קרא שמו יעקב, ויעקבני זה פעמים–את-בכרתי לקח, והנה עתה לקח ברכתי; ויאמר, הלא-אצלת לי ברכה. ויען יצחק ויאמר לעשו, הן גביר שמתיו לך ואת-כל-אחיו נתתי לו לעבדים, ודגן ותירש, סמכתיו; ולכה אפוא, מה אעשה בני. ויאמר עשו אל-אביו, הברכה אחת הוא-לך אבי–ברכני גם-אני, אבי; וישא עשו קלו, ויבך. ויען יצחק אביו, ויאמר אליו: הנה משמני הארץ, יהיה מושבך, ומטל השמים, מעל. ועל-חרבך תחיה, ואת-אחיך תעבד; והיה כאשר תריד, ופרקת עלו מעל צוארך. וישטם עשו, את-יעקב, על-הברכה, אשר ברכו אביו; ויאמר עשו בלבו, יקרבו ימי אבל אבי, ואהרגה, את-יעקב אחי. ויגד לרבקה, את-דברי עשו בנה הגדל; ותשלח ותקרא ליעקב, בנה הקטן, ותאמר אליו, הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך. ועתה בני, שמע בקלי; וקום ברח-לך אל-לבן אחי, חרנה. וישבת עמו, ימים אחדים–עד אשר-תשוב, חמת אחיך. עד-שוב אף-אחיך ממך, ושכח את אשר-עשית לו, ושלחתי, ולקחתיך משם; למה אשכל גם-שניכם, יום אחד. ותאמר רבקה, אל-יצחק, קצתי בחיי, מפני בנות חת; אם-לקח יעקב אשה מבנות-חת כאלה, מבנות הארץ–למה לי, חיים. ויקרא יצחק אל-יעקב, ויברך אתו; ויצוהו ויאמר לו, לא-תקח אשה מבנות כנען. קום לך פדנה ארם, ביתה בתואל אבי אמך; וקח-לך משם אשה, מבנות לבן אחי אמך. ואל שדי יברך אתך, ויפרך וירבך; והיית, לקהל עמים. ויתן-לך את-ברכת אברהם, לך ולזרעך אתך–לרשתך את-ארץ מגריך, אשר-נתן אלהים לאברהם. וישלח יצחק את-יעקב, וילך פדנה ארם–אל-לבן בן-בתואל, הארמי, אחי רבקה, אם יעקב ועשו. וירא עשו, כי-ברך יצחק את-יעקב, ושלח אתו פדנה ארם, לקחת-לו משם אשה: בברכו אתו–ויצו עליו לאמר, לא-תקח אשה מבנות כנען. וישמע יעקב, אל-אביו ואל-אמו; וילך, פדנה ארם.וירא עשו, כי רעות בנות כנען, בעיני, יצחק אביו. וילך עשו, אל-ישמעאל; ויקח את-מחלת בת-ישמעאל בן-אברהם אחות נביות, על-נשיו–לו לאשה. |