בְּרֵאשִׁית- טֶעָמֵי הַמִּקְרָא- פרק אַרְבַּע.

אחדוְהָ֣אָדָ֔ם יָדַ֖ע אֶת־חַוָּ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וַתַּ֨הַר֙ וַתֵּ֣לֶד אֶת־קַ֔יִן וַתֹּ֕אמֶר קָנִ֥יתִי אִ֖ישׁ אֶת־יְהוָֽה׃ וַתֹּ֣סֶף לָלֶ֔דֶת אֶת־אָחִ֖יו אֶת־הָ֑בֶל וַֽיְהִי־הֶ֨בֶל֙ רֹ֣עֵה צֹ֔אן וְקַ֕יִן הָיָ֖ה עֹבֵ֥ד אֲדָמָֽה׃

שנים. וַֽיְהִ֖י מִקֵּ֣ץ יָמִ֑ים וַיָּבֵ֨א קַ֜יִן מִפְּרִ֧י הָֽאֲדָמָ֛ה מִנְחָ֖ה לַֽיהוָֽה׃ וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ  וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן וַיִּ֣שַׁע יְהוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֽוֹ׃ וְאֶל־קַ֥יִן וְאֶל־מִנְחָת֖וֹ לֹ֣א שָׁעָ֑ה וַיִּ֤חַר לְקַ֨יִן֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ פָּנָֽיו׃ וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־קָ֑יִן לָ֚מָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ וְלָ֖מָּה נָֽפְל֥וּ פָנֶֽיךָ׃ הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ וְאֵלֶ֨יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָת֔וֹ וְאַתָּ֖ה תִּמְשָׁל־בּֽוֹ׃

שלוש. וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּֽהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קָם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּֽהַרְגֵֽהוּ׃ וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙  אֶל־קַ֔יִן אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי׃ וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ ק֚וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹֽעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן־הָֽאֲדָמָֽה׃ וְעַתָּ֖ה אָר֣וּר אָ֑תָּה מִן־הָֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר פָּֽצְתָ֣ה אֶת־פִּ֔יהָ לָקַ֛חַת אֶת־דְּמֵ֥י אָחִ֖יךָ מִיָּדֶֽךָ׃ כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה לֹֽא־תֹסֵ֥ף תֵּת־כֹּחָ֖הּ לָ֑ךְ נָ֥ע וָנָ֖ד תִּֽהְיֶ֥ה בָאָֽרֶץ׃ וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־יְהוָ֑ה גָּד֥וֹל עֲו‍ֹנִ֖י מִנְּשֹֽׂא׃ הֵן֩ גֵּרַ֨שְׁתָּ אֹתִ֜י הַיּ֗וֹם מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה וּמִפָּנֶ֖יךָ אֶסָּתֵ֑ר וְהָיִ֜יתִי נָ֤ע וָנָד֙ בָּאָ֔רֶץ וְהָיָ֥ה כָל־מֹֽצְאִ֖י יַֽהַרְגֵֽנִי׃ וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהוָ֗ה לָכֵן֙ כָּל־הֹרֵ֣ג קַ֔יִן שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקָּ֑ם וַיָּ֨שֶׂם יְהוָ֤ה לְקַ֨יִן֙ א֔וֹת לְבִלְתִּ֥י הַכּוֹת־אֹת֖וֹ כָּל־מֹֽצְאֽוֹ׃

ארבע. וַיֵּ֥צֵא קַ֖יִן מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־נ֖וֹד קִדְמַת־עֵֽדֶן׃ וַיֵּ֤דַע קַ֨יִן֙ אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד אֶת־חֲנ֑וֹךְ  וַֽיְהִי֙ בֹּ֣נֶה עִ֔יר וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הָעִ֔יר כְּשֵׁ֖ם בְּנ֥וֹ חֲנֽוֹךְ׃ וַיִּוָּלֵ֤ד לַֽחֲנוֹךְ֙ אֶת־עִירָ֔ד וְעִירָ֕ד יָלַ֖ד אֶת־מְחֽוּיָאֵ֑ל וּמְחִיָּיאֵ֗ל יָלַד֙ אֶת־מְת֣וּשָׁאֵ֔ל וּמְתֽוּשָׁאֵ֖ל יָלַ֥ד אֶת־לָֽמֶךְ׃ וַיִּֽקַּֽח־ל֥וֹ לֶ֖מֶךְ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ עָדָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית צִלָּֽה׃ וַתֵּ֥לֶד עָדָ֖ה אֶת־יָבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י יֹשֵׁ֥ב אֹ֖הֶל וּמִקְנֶֽה׃ וְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יוּבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י כָּל־תֹּפֵ֥שׂ כִּנּ֖וֹר וְעוּגָֽב׃ וְצִלָּ֣ה גַם־הִ֗וא יָֽלְדָה֙ אֶת־תּ֣וּבַל קַ֔יִן לֹטֵ֕שׁ כָּל־חֹרֵ֥שׁ נְחֹ֖שֶׁת וּבַרְזֶ֑ל וַֽאֲח֥וֹת תּֽוּבַל־קַ֖יִן נַֽעֲמָֽה׃ וַיֹּ֨אמֶר לֶ֜מֶךְ לְנָשָׁ֗יו עָדָ֤ה וְצִלָּה֙ שְׁמַ֣עַן קוֹלִ֔י נְשֵׁ֣י לֶ֔מֶךְ הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִ֑י כִּ֣י אִ֤ישׁ הָרַ֨גְתִּי֙ לְפִצְעִ֔י וְיֶ֖לֶד לְחַבֻּֽרָתִֽי׃ כִּ֥י שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקַּם־קָ֑יִן וְלֶ֖מֶךְ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָֽה׃

חמש. וַיֵּ֨דַע אָדָ֥ם עוֹד֙ אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵׁ֑ת כִּ֣י שָֽׁת־לִ֤י אֱלֹהִים֙ זֶ֣רַע אַחֵ֔ר תַּ֣חַת הֶ֔בֶל  כִּ֥י הֲרָג֖וֹ קָֽיִן׃ וּלְשֵׁ֤ת גַּם־הוּא֙ יֻלַּד־בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אֱנ֑וֹשׁ אָ֣ז הוּחַ֔ל לִקְרֹ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃

בראשית מנוקד עם טעמי המקרא. חלוקה לפרקים:
אחד. שנים. שלוש. ארבע. חמש.
שש. שבע. שמונה. תשע. עשר.
עשתי עשר. שנים עשר. שלשה עשר. ארבעה עשר. חמישה עשר.
ששה עשר. שבעה עשר. שמונה עשר. תשעה עשר. עשרים.
אחד ועשרים. שנים ועשרים. שלשה ועשרים. ארבעה ועשרים. חמישה ועשרים.
ששה ועשרים. שבעה ועשרים. שמונה ועשרים. תשעה ועשרים. שלשים.
אחד ושלשים. שנים ושלשים. שלשה ושלשים. ארבעה ושלשים. חמישה ושלשים.
ששה ושלשים. שבעה ושלשים. שמונה ושלשים. תשעה ושלשים. ארבעים.
פרק ארבע.

אחד. והאדם, ידע את-חוה אשתו; ותהר, ותלד את-קין, ותאמר, קניתי איש את-יהוה. ותסף ללדת, את-אחיו את-הבל; ויהי-הבל, רעה צאן, וקין, היה עבד אדמה.

שנים. ויהי, מקץ ימים; ויבא קין מפרי האדמה, מנחה–ליהוה. והבל הביא גם-הוא מבכרות צאנו, ומחלבהן; וישע יהוה, אל-הבל ואל-מנחתו. ואל-קין ואל-מנחתו, לא שעה; ויחר לקין מאד, ויפלו פניו. ויאמר יהוה, אל-קין:  למה חרה לך, ולמה נפלו פניך. הלוא אם-תיטיב, שאת, ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רבץ; ואליך, תשוקתו, ואתה, תמשל-בו.

שלוש. ויאמר קין, אל-הבל אחיו; ויהי בהיותם בשדה, ויקם קין אל-הבל אחיו ויהרגהו. ויאמר יהוה אל-קין, אי הבל אחיך; ויאמר לא ידעתי, השמר אחי אנכי. ויאמר, מה עשית; קול דמי אחיך, צעקים אלי מן-האדמה. ועתה, ארור אתה, מן-האדמה אשר פצתה את-פיה, לקחת את-דמי אחיך מידך.  כי תעבד את-האדמה, לא-תסף תת-כחה לך; נע ונד, תהיה בארץ. ויאמר קין, אל-יהוה:  גדול עוני, מנשא. הן גרשת אתי היום, מעל פני האדמה, ומפניך, אסתר; והייתי נע ונד, בארץ, והיה כל-מצאי, יהרגני. ויאמר לו יהוה, לכן כל-הרג קין, שבעתים, יקם; וישם יהוה לקין אות, לבלתי הכות-אתו כל-מצאו.

ארבע. ויצא קין, מלפני יהוה; וישב בארץ-נוד, קדמת-עדן. וידע קין את-אשתו, ותהר ותלד את-חנוך; ויהי, בנה עיר, ויקרא שם העיר, כשם בנו חנוך. ויולד לחנוך, את-עירד, ועירד, ילד את-מחויאל; ומחייאל, ילד את-מתושאל, ומתושאל, ילד את-למך.  ויקח-לו למך, שתי נשים:  שם האחת עדה, ושם השנית צלה. ותלד עדה, את-יבל:  הוא היה–אבי, ישב אהל ומקנה. ושם אחיו, יובל:  הוא היה–אבי, כל-תפש כנור ועוגב.  וצלה גם-הוא, ילדה את-תובל קין–לטש, כל-חרש נחשת וברזל; ואחות תובל-קין, נעמה.   ויאמר למך לנשיו, עדה וצלה שמען קולי–נשי למך, האזנה אמרתי:  כי איש הרגתי לפצעי, וילד לחברתי. כי שבעתים, יקם-קין; ולמך, שבעים ושבעה.

חמש. וידע אדם עוד, את-אשתו, ותלד בן, ותקרא את-שמו שת:  כי שת-לי אלהים, זרע אחר–תחת הבל, כי הרגו קין.ולשת גם-הוא ילד-בן, ויקרא את-שמו אנוש; אז הוחל, לקרא בשם יהוה.