בראשית- לא מנוקד- פרק עשתי עשר.
ויהי כל-הארץ, שפה אחת, ודברים, אחדים. ויהי, בנסעם מקדם; וימצאו בקעה בארץ שנער, וישבו שם. ויאמרו איש אל-רעהו, הבה נלבנה לבנים, ונשרפה, לשרפה; ותהי להם הלבנה, לאבן, והחמר, היה להם לחמר. ויאמרו הבה נבנה-לנו עיר, ומגדל וראשו בשמים, ונעשה-לנו, שם: פן-נפוץ, על-פני כל-הארץ. וירד יהוה, לראת את-העיר ואת-המגדל, אשר בנו, בני האדם. ויאמר יהוה, הן עם אחד ושפה אחת לכלם, וזה, החלם לעשות; ועתה לא-יבצר מהם, כל אשר יזמו לעשות. הבה, נרדה, ונבלה שם, שפתם–אשר לא ישמעו, איש שפת רעהו. ויפץ יהוה אתם משם, על-פני כל-הארץ; ויחדלו, לבנת העיר. על-כן קרא שמה, בבל, כי-שם בלל יהוה, שפת כל-הארץ; ומשם הפיצם יהוה, על-פני כל-הארץ.
אלה, תולדת שם–שם בן-מאת שנה, ויולד את-ארפכשד: שנתים, אחר המבול. ויחי-שם, אחרי הולידו את-ארפכשד, חמש מאות, שנה; ויולד בנים, ובנות.
וארפכשד חי, חמש ושלשים שנה; ויולד, את-שלח. ויחי ארפכשד, אחרי הולידו את-שלח, שלש שנים, וארבע מאות שנה; ויולד בנים, ובנות.
ושלח חי, שלשים שנה; ויולד, את-עבר. ויחי-שלח, אחרי הולידו את-עבר, שלש שנים, וארבע מאות שנה; ויולד בנים, ובנות.
ויחי-עבר, ארבע ושלשים שנה; ויולד, את-פלג. ויחי-עבר, אחרי הולידו את-פלג, שלשים שנה, וארבע מאות שנה; ויולד בנים, ובנות.
ויחי-פלג, שלשים שנה; ויולד, את-רעו. ויחי-פלג, אחרי הולידו את-רעו, תשע שנים, ומאתים שנה; ויולד בנים, ובנות.
ויחי רעו, שתים ושלשים שנה; ויולד, את-שרוג. ויחי רעו, אחרי הולידו את-שרוג, שבע שנים, ומאתים שנה; ויולד בנים, ובנות.
ויחי שרוג, שלשים שנה; ויולד, את-נחור. ויחי שרוג, אחרי הולידו את-נחור–מאתים שנה; ויולד בנים, ובנות.
ויחי נחור, תשע ועשרים שנה; ויולד, את-תרח. ויחי נחור, אחרי הולידו את-תרח, תשע-עשרה שנה, ומאת שנה; ויולד בנים, ובנות.
ויחי-תרח, שבעים שנה; ויולד, את-אברם, את-נחור, ואת-הרן. ואלה, תולדת תרח–תרח הוליד את-אברם, את-נחור ואת-הרן; והרן, הוליד את-לוט. וימת הרן, על-פני תרח אביו, בארץ מולדתו, באור כשדים. ויקח אברם ונחור להם, נשים: שם אשת-אברם, שרי, ושם אשת-נחור מלכה, בת-הרן אבי-מלכה ואבי יסכה. ותהי שרי, עקרה: אין לה, ולד. ויקח תרח את-אברם בנו, ואת-לוט בן-הרן בן-בנו, ואת שרי כלתו, אשת אברם בנו; ויצאו אתם מאור כשדים, ללכת ארצה כנען, ויבאו עד-חרן, וישבו שם. ויהיו ימי-תרח, חמש שנים ומאתים שנה; וימת תרח, בחרן.
ויאמר יהוה אל-אברם, לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל-הארץ, אשר אראך. ואעשך, לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך; והיה, ברכה. ואברכה, מברכיך, ומקללך, אאר; ונברכו בך, כל משפחת האדמה. וילך אברם, כאשר דבר אליו יהוה, וילך אתו, לוט; ואברם, בן-חמש שנים ושבעים שנה, בצאתו, מחרן. ויקח אברם את-שרי אשתו ואת-לוט בן-אחיו, ואת-כל-רכושם אשר רכשו, ואת-הנפש, אשר-עשו בחרן; ויצאו, ללכת ארצה כנען, ויבאו, ארצה כנען. ויעבר אברם, בארץ, עד מקום שכם, עד אלון מורה; והכנעני, אז בארץ. וירא יהוה, אל-אברם, ויאמר, לזרעך אתן את-הארץ הזאת; ויבן שם מזבח, ליהוה הנראה אליו. ויעתק משם ההרה, מקדם לבית-אל–ויט אהלה; בית-אל מים, והעי מקדם, ויבן-שם מזבח ליהוה, ויקרא בשם יהוה. ויסע אברם, הלוך ונסוע הנגבה. |