צוואר הבקבוק בוולפסון.

מצאתי את הגורם לצוואר הבקבוק בבית חולים וולפסון.

שהייתי ילדה הייתי הולכת למרפאת מנסבך בחולון כשהייתי נפצעת. במרפאה זאת נתנו עזרה ראשונה וטיפול בפציעות כמו נקע שבר תפרים וגם בדיקת רנטגן לפני טיפול. בעת הזאת יש נוהל חדש שבפציעות כאלה הטיפול הראשון לתושבי חולון ניתן בבית חולים וולפסון שהוא בית חולים קטן יחסית. היום הייתי בבית חולים וולפסון ראיתי שהגיע בחור עם פציעה בתנוך האוזן עם כתם דם יבש בקוטר של 2 או 3 מילי מטר. אם תפרים אז אולי תפר אחד. ובשביל טיפול כזה הוא הופנה לוולפסון גם בעת הקורונה. יש הגיון לחשוב שפצועים כאלה שמתפר אחד ועד טיפול בנקע או שבר הם משהו כמו עשרים או שלושים אחוז מהמגיעים למיון בוולפסון. אני טוענת שלעיתים פצועים מסוג זה גם מאושפזים למרות שאין צורך באישפוז. אני טוענת שהיד קלה על ההדק, כמו שאומרים, גם לאשפז אנשים כאלה.

שרות כזה מבית חולים הוא שרות שיוצר עומס וגם עבודה מרובת שעות/משמרות  לעובדי בית החולים.

המטפלות, מי שאתם קוראים להן אחיות בקופת החולים ידעו לחבוש פצועים, ידעו גם לעשות תפר וידעו גם לטפל בנקע, ואין בעיה לעשות בכל תחנות קופת החולים מרפאה כירוגית קטנה שתעזור להקטין את הלחץ על הרופאים בעת הזאת של הקורונה ולאחריה.

אגב,

ידוע הדבר שכ-חמשת אלפים בני אדם מתים ממחלות שהם נדבקו בבית החולים. זאת נודע לי בחקירה קודמת שעשיתי בוולפסון.

משמע,

אדם הגיע לבית החולים עם פציעה ברגל ומת מדלקת ראות. 

יש התכנות שבניית מערך טיפול כירוגי במרפאות קופות החולים בשכונות , תמנע מוות של הרבה מאוד אנשים מסיבה זאת.

בעשרת החודשים האחרונים מתו כארבעת אלפי איש מהקורונה.

אני מציעה לבדוק עשרה חודשים מקבילים בשנים 2017 ו- 2018 כמה אנשים מתו בשנים אלה מכל הסיבות לעומת תמותה בעשרת החודשים האלה מכל הסיבות כולל הקורונה.

אני טוענת שמספר המתים בעשרת החודשים האלה בשנים האלה לעומת המתים בעשרת החודשים האחרונים הוא אותו מספר.

אם המספר הוא אותו מספר, אין סיבה להשבית את המשק. אלה החליפו את אלה כמו שאומרים. סביר לחשוב שבעת הקורונה נמנעו הרבה אישפוזים מהסוג שמחלה בני אדם בבית החולים והורג בני אדם בבתי החולים.