צמיחה.

בוויקיפדיה כתוב:

"צמיחה כלכלית (אנגלית: Economic Growth) היא גידול האפשרויות של משק לצריכה או לייצור מוצרים, דבר שלרוב גורם לגידול בתוצר הכלכלי."

זה ברור שהגדלת הצריכה תביא להגדלת הייצור, הגדלת הייצור לא תגדיל את הצריכה. השאלה הנשאלת היא, להגדיל את אפשרויות הצריכה של מי, וכמובן לשאול את השאלה איזה צרכן הוא הצרכן הפוטנציאלי לו צריך להגדיל את אפשרויות הצריכה כדי שתגדיל את הייצור.. תגדיל את המכירה. וזה כמובן משק הבית. כל הייצור בעולם, מתנקז למשק הבית.. כל מה שמיוצר בעולם אפילו אם זה מטוס, מתנקז בסופו של דבר לצרכן משק הבית.. לאדם הפרטי. ואיך יצרוך אדם יותר? מה יגרום לו לצרוך יותר? אם יהיה לו יותר כסף לבזבז. אבל כמובן שצריך גם לחשוב שיש גבול לצריכתו של האדם. כי הרי כמה אדם יכול לבזבז? כמה טלויזיות הוא יכול לקנות? זאת אומרת שיש גבול צריכה שמביא את האדם לחסוך את הכסף את הנותר ברשותו אחרי שהוא בזבז כפי צרכיו ולפעמים אפילו יותר מצרכיו..כמובן שלכל אדם יש צרכים משלו, אבל גם את צורך האדם ניתן לחשב בממוצע..זאת אומרת שאת המשכורת של שרי אריסון לא צריך להגדיל, למה היא אולי הצרכים שלה הם פי 100 משל אדם משתכר שכר ממוצע, אבל היא מרויחה פי 20 אלף מאדם ממוצע..וביננו, כמה שרי יכולה לאכול? והיא בכלל בדיאטה, היא מקפידה על גזרה חטובה. אז את אפשרויות הצריכה של מי תגדיל? אצל מי שיקנה יותר אם תגדיל את אפשרויות הצריכה שלו. זאת אומרת שכדי שתהיה צריכה גדולה יותר אתה צריך להגדיל את השכר שהוא השכר שבו יש הכי הרבה משתכרים שהוא החציון ומטה תחילה. אלה שמרויחים 5340 שקל ומטה. כי כפי שגילינו, מרויחי שכר הממוצע ומעלה הם אלו שמשקיעים את כספם המיותר אצל זונות ואנחנו לא רוצים להגדיל צמיחה בענף הזנות כי במילא הכסף לא ילך להגדלת שכרם של הזונות, לכל זונה יש סרסור. כך שככל שהחציון ומטה, ירויחו יותר, כך יעלה שיעור הצמיחה. אתה יכול להעשיר עוד 50 אנשים השנה, אבל הם לא יגדילו את הצריכה, לא תהיה להם השפעה על סך הצריכה הכללית. זאת אומרת שהטעות של נוחי דנקנר שהשקיע רווחים בקניית מניות של קרדיט סוויס והעלאת שכר בכיריו, במקום להעלאת משכורת עובדיו מרויחי החציון ומטה, ובכך יתרום את חלקו להעלאת הצריכה בישראל, לעוד לקוח שיוכל לאפשר לעצמו לקחת חבילה יקרה יותר בסלקום, או לקנות עוד במבה בשופרסל. וכן, אני חייבת להודות, אני מאוד שמחה שנוחי דנקנר הפסיד בוחטות בקרדיט סוויס בשוויצרלנד ושהפסיד בשנת 2011 3.2 מליארד שקל ועשה תרגיל ועכשיו הוא מופסד רק 2.78 מליארד שקל בשנת 2011. מודה. זה לא יפה להיות שמחה לאיד, אבל מה אני אגיד לכם, יצר האדם רע מנעוריו.כמובן שמתעוררת שאלת ראיית הענין בצורה גלובלית, נוחי משקיע בשוויץ ומישהו מאמריקה משקיע כאן, זה לא משנה כי גם דנקנר וגם המשקיע משוויץ משלמים באמריקה ובישראל, שכר חציוני כזה, שגורם למבנה השכר הכללי בכל מדינה לכזה שתוקע את הצמיחה לכזה שמותיר למעט אנשים, הרבה כסף לחסוך ולהרבה אנשים פחות כסף לבזבז, ופה יש משבר צריכה שמוביל לתקיעה, ואז משבר כלכלי, ומתחילים שוב מנקודה נמוכה יותר. ואז שוב פעם צמיחה. שזהו תהליך המשמר כלכלה של עוני מול עושר. לא משנה איך תקרא לה אגב..יכולה גם להשאל השאלה, מה עם משיכת עובדים נוספים למעגל העבודה? שישתכרו כסף ויבזבזו..משמע להגדיל את יכולת הייצור, יותר אנשים יעבדו, יקבלו כסף, יבזבזו, הגדלת צריכה.. אז ככה, במדינת ישראל 270000 מובטלים, לא כולם ישנים ברחוב והם משתכרים שכר כלשהו ממקורות שונים, השאלה היא, האם יבזבזו יותר וכמה? צמצום אבטלה ע"י הגדלת שכר, הגדלת צריכה, הגדלת ייצור, הגדלת מקומות עבודה, היא בריאה יותר, נכונה יותר, לעשות ההפך זה לבקש שליטה. לבקש פערים חברתיים ולשמרם. כי הקפיטליזם שהיה אמור להעשיר אנשים בשוק החופשי (חופשי? נניח..) היה אמור לזלוג ליתר שכבות העם, בפועל הפעולות של מקסום הרווחים נעשו בשני מישורים, שכר ומחירים. הכסף, הרווחים, במקום לזלוג לעם שימש לקניית מניות בקרדיט סוויס, מלון בווגאס, ושני בנינים בלונדון. (ואגב, מה שעדיין לא ידוע לבעל המודעות הממוצע, שהעסקים, בזמן אופטימלי, ירויחו אותו דבר בשתי השיטות. מבחינה כספית כמובן..בשיטה שאני מציעה, יהיו הרבה יותר אנשים מבסוטים, אבל באמת מבסוטים, לא רק בגלל שהסרט שהם ראו אתמול בערב, נגמר עם נשיקה בסוף או שהרעים מתו ובדיוק ברגע הזה יתקשרו ממדד האושר העולמי וישאלו את ההוא שראה את הסרט עם הסוף הטוב וישאלו אותו, האם אתה מאושר? בטח שהוא יגיד כן..).
בשורה התחתונה, אני שמעתי שיר של דורי בן זאב, הוא מספר בשיר על כדורים, וככה הוא מתאר את סגולות הכדורים למיניהם, כדור אחד לחשק, כדור אחד לבעסה כדי שיהיה סבבה, וכדור אחד לאחלא, ומה אני אומרת ?

צריך להמציא כדור נגד טמעות. השאלה היא איך נעורר את הצורך בקרב יצרני התרופות ליצר תרופה כזאת, כי גם יצרני התרופות, טמעים. זה מה שאומרים, למכור קרח לאסקימוסים.

מיכל כהן+ישמעאל הלוי.

.